למה אנו מענים את החיממים שלנו עם אדי מים
דרגת IPX5 נשמעת טובה על פי המפרטים הטכניים. בעצם, זה אומר שהחיממה יכולה לעמוד בפני זרם מים מכל הכיוונים מבלי להיהרס. אבל בחדר אמבטיה אמיתי? זו כבר סיפור אחר.
יש שם אדים רבים, לחות גבוהה, והטמפרטורות משתנות כל הזמן כשמישהו לוקח מקלחת. אנחנו לא יכולים פשוט לסמוך על החוסמים שנמצאים על המכשיר, רק בגלל שהם נראים טובים ביום הראשון. לכן אנו מחייבים את המכשירים האלו לעבור “בדיקות זקנה בתנאי לחות גבוהה”. בעצם, אנו מנסים להרוס אותם לפני שהם יוצאים מהמפעל.
הבעיה עם הסימון “עמיד בפני מים”
העניין הוא שחוסם שעובד במעבדה יבשה, לעתים קרובות נהרס לאחר מספר חודשים בעולם האמיתי.
כשהחיממה פועלת, המעטפת שלה מתרחבת. כשהיא מתקררת, היא מצטמצמת. זה כמו שהמכשיר “נושם”. תנועה זו יכולה לגרום ללחות לחדור דרך החוסמים. אם הלחות תגיע לחוטים הפנימיים או לקצוות הנורה? יהיה לנו קצר במעגל או שהנורה לא תעבוד יותר.
כדי למנוע זאת, אנו מחייבים את המכשירים האלו לעבוד בתנאי לחות גבוהה וחום גבוה במשך מאות שעות. אנו מחפשים סימני חלודה על החיבורים או על החומרים שמשמשים לחיסום. אם החומרים האלו מצטמצמים אפילו במעט, הם לא עומדים בדרישות.
המאבק עם החום
נורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. כשאנו כולאים את החום הזה בתוך מעטפת עמידה בפני מים, נוצר הבדל לחץ שמכריח את החוסמים לעבוד במאמץ רב.
אי אפשר פשוט להשתמש בחומרי גומי זולים ולקוות לטוב. אנו משתמשים בפולימרים ייעודיים שנשארים יציבים ושומרים על צורתם, גם כשהנורה מפיקה חום רב.
למה להתאמץ?
כי כשלים בשימוש הם סיוט אמיתי.
אף אחד לא רוצה חיממה שנהרסת רק בגלל קצת אדי מים. זה יוצר בעיות וטרדות לכולם. על ידי חיוב המכשירים לעבוד בתנאי לחות גבוהה וחום גבוה, אנו מגלים את הנקודות החלשות בחוטים ובמעטפת של המכשיר.
אנו לא רק מנסים לעבור בדיקות אישור. אנו רוצים לוודא שבעוד חמש שנים, החיממה עדיין תעבוד כראוי בחדר אמבטיה עם אדי מים.