למה אנחנו “עונים” על גלי החום של המחממים שלנו בחדר האמבטיה
חדרי האמבטיה הם מקור סיכון אמיתי עבור רכיבי החימום. זה לא רק החום – זו גם התהליך החוזר ונשנה של התאדות וייבוש. אם האטימה לא תקינה, או שהציפוי מתחיל להישחק, המחמם יהיה הרוס תוך כמה שבועות.
לכן אנחנו לא סתם “מקווים” שהמחממים שלנו יעבדו. אנחנו מעבירים כל סדרה של מחממים דרך בדיקות קפדניות לפני שהם יוצאים מהמחסן שלנו.
המאבק נגד הלחות
העובדה היא שצינורות הקוורץ הם בדרך כלל עמידים. אבל המקומות בהם הם מחוברים? אלו הם נקודות החולשה. אדי המים ניגשים לקליטה בתוך המחממים ופוגעים באטימות של האלקטרודות. כשהלחות נוגעת בחוטים הפנימיים, מתחיל תהליך של חמצון, והמחמם נהרס.
כדי למנוע זאת, אנחנו יוצרים בעצם “סאונה” קטנה. אנחנו מכניסים את המחממים לחדרים עם לחות גבוהה, מעלים את הטמפרטורה, ונותנים להם להישאר שם. אנחנו מנסים לגלות בדיוק איפה יש חדירות.
מה אנחנו באמת מחפשים
אנחנו לא סתם עוקבים אחר הזמן. אנחנו מחפשים שלושה בעיות עיקריות:
ראשית, אנחנו בודקים את האטימות. אם הלחות מצליחה לחדור לחוטים, זה כישלון. שנית, אנחנו בודקים את הציפוי. אם הציפוי נשחק בגלל הלחות, החום שנוצר לא יהיה אחיד. ולבסוף, אנחנו בודקים את ההתנגדות החשמלית. אם יש עלייה בהתנגדות, זה אומר שהמחמם נהרס.
הקושי
יש כמובן חיסרון: כדי שהמחממים יהיו אכן עמידים למים, עלינו להשתמש בציפויים חזקים יותר ובאטימות טובה יותר. זה גורם למחממים להיות גדולים יותר, וייתכן שייקח כמה שניות יותר עד שהם יתחילו לעבוד. אבל באמת? אנחנו מעדיפים להקריב שלוש שניות של זמן הפעלה כדי שהמחמם לא יקרוס בזמן שאנו מתקלחים.
אנחנו מעדיפים להרוס מאה מחממים במעבדה שלנו, מאשר שאחד מהם יקרוס בחדר האמבטיה של הלקוח שלנו. אם העיצוב לא עומד ב-500 שעות של חום ולחות, אנחנו זורקים את המוצר ומתחילים מחדש.