למה אנו מכניסים את מחממי האמבטיה שלנו לבדיקות קפדניות
הכנסת מחמם לאמבטיה זה בעצם כמו להזמין אסון לבית שלכם. יש שם חשמל ולחות גבוהה באותו מרחב קטן. ניתן היה פשוט להצביע על דרגת החוסן IP65 ולומר שהכל בסדר, אך זו לא הדרך שבה אנו פועלים.
במקום זאת, אנו מעבירים את המחממים האלו לבדיקות עמידות בפני לחות וחום. בעצם, אנו מנסים לגרום להם להתקלקל, כדי שלא יתקלקלו בבית שלכם.
הבעיה עם האדי מים
הבעיה היא שדרגת החוסן הסטנדרטית מספיקה כדי למנוע טפטוף של מים או זרם מים לא רצוי מהמקלחת. אך אדי מים? אדי מים הם בעיה אחרת.
האדים חודרים למקומות שבהם המים הנוזליים לא יכולים להגיע. כשהלחות מגיעה לחיבורים החשמליים או לקצוות הנורה, היא יוצרת דרך לחשמל לזרום למקומות שאין לו להיות שם. זו הסיבה לקצרים או לכך שהרכיבים החשמליים נשרפים מוקדם מדי.
כדי למנוע זאת, אנו מעבירים את המחממים האלו לבדיקות עם שינויים קיצוניים בטמפרטורה ובלחות. אנו גורמים לחומרים להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אם החומרים קשיחים מדי או שהחומר המשמש לאטימה מתכווץ, הלחות חודרת פנימה. אנו מחפשים כל סימן של חלודה או כישלון חשמלי. אם זה קורה במעבדה שלנו, זה יקרה גם באמבטיה שלכם.
התמודדות עם “פער החום”
נורות אינפראאדום נהיות חמות מאוד. בו זמנית, החלק החיצוני של המחמם נמצא באמבטיה קרה ולחה.
ההבדל בטמפרטורה יוצר “נקודת טל” בתוך המחמם. אם האוורור אינו תקין, יכולות להיווצר טיפות מים על החיבורים החשמליים. זו סיבה לכישלון.
אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת החורים והאטימה. נורה עשויה לעבוד בצורה מושלמת במעבדה יבשה וממוזגת, אך המצב שונה כשיוצאים מהמקלחת הלחה.
האיזון הנדרש
אפשר לחשוב שהפתרון הוא פשוט לאטום את המחמם היטב. אך יש בעיה – אם נאטום אותו יותר מדי, החום לא יוכל לצאת החוצה. המחמם יישרף מבפנים, מה שיקצר את חיי הנורה.
זהו איזון תמידי – צריך לאטום את המחמם מספיק כדי למנוע את חדירת האדי מים, אך גם לאפשר לחום לצאת החוצה. אנו מעריכים את המחממים האלו עד הגבול האפשרי, כדי שתוכלו ליהנות מאמבטיה חמה, בלי לדאוג למה קורה מאחורי המכסה.