למה אנחנו עוזבים את שימוש האוויר המאוורר לטובת חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדומה בתאי העבודה עם כפפות מגן?
אם אתם עובדים בתהליכי עיבוד מתקדמים, אתם בטח מכירים את התסכול שבהמתנה שהתא יתחמם.
השיטה הישנה – שימוש באוויר מאוורר – היא איטית ולא יעילה. בעצם, צריך לחמם כל מולקולה של ארגון או חנקן בתא, רק כדי שהחומר שאנו עובדים עליו יגיע לטמפרטורה הנכונה. זה איטי, לא יעיל… ובכנות, זו בזבוז זמן.
לכן אנחנו עוברים לשימוש בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדומה.
היתרון של שיטה זו הוא שהיא לא מתחשבת בסוג הגז. היא לא מבזבזת אנרגיה על חימום האוויר. במקום זאת, היא שולחת אנרגיה ישירות לפני השטח שצריך להתחמם. חשבו על זה כמו אור השמש שפוגע בעור שלכם ביום קר – האוויר קר, אבל אתם עדיין מרגישים את החום.
זה מקצר את זמן ההמתנה משעות לדקות בודדות.
כשאנחנו עוצבים את הרכיבים האלו, אנחנו מתמקדים בצפיפות האנרגיה. אנחנו משתמשים בקרינת אינפרא-אדומה בגלים קצרים, כי היא מגיבה כמעט מיד. כשאתם מפעילים את המכשיר, הוא מגיע מיד לטמפרטורה הרצויה.
בנוסף, אפשר לוותר על המאווררים המסורבלים ועל כל הצינורות המעצבנים. שטח העבודה שלכם נהיה קטן יותר, והעבודה נעשית יותר נוחה.
אבל זה לא קסם. יש כמה דברים שצריך להיזהר מהם.
מכיוון שקרינת האינפרא-אדומה נעה בקו ישר, עלולים להיווצר “נקודות חמות” אם החלק שאנו עובדים עליו יש לו צורה מוזרה. אין לנו אוויר חם שיעזור לאזן את הטמפרטורה. צריך להיות זהירים בבחירת מיקום הרכיבים, או להשתמש במחזירי קרינה כדי לפזר את החום.
ועוד עצה: אל תעלו את ההספק מדי בלי הגנה מתאימה. אם תעשו זאת, החלקים של תא העבודה עלולים להישרף, ואז יהיה לכם דליפת אוויר. זה לא יום נעים עבור אף אחד.
בסופו של דבר, העניין הוא בעלות הזמן של העבודה. אף אחד לא אוהב לחכות שהתא יתחמם. בליניה עם קצב עבודה גבוה, הפחתה של 40% בזמן החימום זה הבדל עצום. זה ההבדל בין לעמוד ביעדים לבין להמתין בחוסר מעש.
אנחנו עוצבים את הרכיבים שלנו כך שהם יתאימו למרווחים הצרים של תאי העבודה, וכך לשמור על טמפרטורה יציבה, כדי שתוכלו להשלים את העבודה בקלות.